יבולי גליל בע"מ נ' פרי מבח"ר בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

ביום 20.6.02 נחתם בין התובעת (להלן:"יבולי גליל") לבין הנתבעת מס' 1 (להלן:"פרי מבח"ר") הסכם ולפיו, רכשה פרי מבח"ר מיבולי גליל, תמורת תשלום סכום של 320,000 ₪ (כולל מע"מ), פריטים וציוד שפורטו ברשימה שצורפה להסכם וכונתה על ידי הצדדים עמ/1, למעט מספר פריטים כמפורט בסעיף 1 להסכם. במסגרת אותו הסכם, השכירה יבולי גליל לפרי מבח"ר 2,237 מיכלים בתמורה השווה ל-30,000$ בתוספת מע"מ לשנה. הנתבעים 2 ו-3, אברהם מייסטר ושלמה כהן, חתמו על ההסכם כערבים להתחייבות פרי מבח"ר על פיו. הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם הרכישה".

מאחר שבאותה תקופה לא החזיקה פרי מבח"ר בפנקסי שיקים, מסר אברהם מייסטר ליבולי גליל המחאה אישית שלו בגין הציוד שנרכש. המחאה זו כובדה והיא אינה רלבנטית למחלוקת כאן. בגין דמי השכירות עבור המיכלים, נמסרו ליבולי גליל 6 המחאות אישיות של אברהם מייסטר; שלוש המחאות על סך 150,000 ₪ כל אחת (30,000$) ושלוש המחאות על סך 27,000 ₪ כל אחת, בגין סכום המע"מ שעמד באותה עת על 18% עבור כל המחאה על סך 150,000 ₪. ההמחאות היו מעותדות לתאריכים 31.8.02, 31.8.03 ו – 31.8.04, באופן שכל המחאה בגין הקרן (150,000 ₪) ובגין המע"מ על אותו סכום (27,000 ₪) נרשמו לאותו תאריך.

אין מחלוקת כי שתי ההמחאות הראשונות בסכום כולל של 177,000 ₪ (150,000 ₪ ועוד 27,000 ₪ בגין המע"מ) נפרעו. יתר ההמחאות בוטלו על ידי אברהם מייסטר ובגינן נשלחה ביום 14.8.03 הודעת קיזוז על ידי פרי מבח"ר באמצעות ב"כ כוחה, עו"ד ורדה גילה.

בעקבות ביטול ההמחאות הגישה יבולי גליל שתיים מהן (על סך 177,00 ₪) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ובגין השתיים הנוספות אף הן על סך 177,000 ₪ הגישה יבולי גליל תביעה בסדר דין מקוצר, מאחר שפרעונם טרם הגיע עד אותו מועד.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר ובקשת רשות להתגונן, ניתנה להם רשות להתגונן והדיון בשני התיקים שנושאם אחד, אוחד לפני.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

ביום 15.7.1995 נחתם הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") בין יבולי גליל לבין פרי מבח"ר וחב' מבואות החרמון, החברה לפיתוח מושבי גליל העליון בע"מ שהייתה בעלת השליטה בפרי מבח"ר, ולפיו השכירה פרי מבח"ר ליבולי גליל בית אריזה וקירור לתקופה של חמש שנים, עם אופציה להארכת תקופת השכירות בהתאם למנגנון מיוחד שנקבע באותו הסכם. בתמורה, התחייבה יבולי גליל לשלם לפרי מבח"ר דמי שימוש וכן לפרוע את חובותיה לנושים שונים, הכול כמפורט בהוראות ההסכם.

מאחר שפרי מבח"ר הייתה באותה תקופה בקשיים כלכליים קשים, היא חתמה על אגרת חוב לטובת יבולי גליל להבטחת התחייבויותיה בהתאם להסכם השכירות. בהתאם למוסכם, יבולי גליל יכולה הייתה לממש את אגרת החוב אם וכאשר היא לא תוכל לממש את תקופת השכירות המקורית או תקופת האופציה בשל נסיבות שאינן תלויות בה. היות והיא לא יכולה הייתה לממש את האופציה בהתאם להסכם השכירות מסיבות שונות שאינן רלבנטיות לענייננו, הגישה יבולי גליל בקשה למימוש אגרת החוב במסגרת ה.פ 1517/95, שנתבררה בפני כב' השופט קליג בבית המשפט המחוזי בת"א. פרי מבח"ר כפרה בחוב הנטען על ידי יבולי גליל ולפיכך מונה, בהסכמת הצדדים, השופט בדימוס שלום ברנר כבורר בין הצדדים לצורך הכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לגובה החוב של פרי מבח"ר ליבולי גליל, אם בכלל.

השופט ברנר נתן שני פסקי דין; פסק ביניים מיום 25.1.01 ופסק משלים מיום 13.9.01. פרי מבח"ר לא השלימה עם פסק הבורר, והגישה בקשה לביטולו. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט קלינג ביום 21.5.02 במסגרת ה"פ 1256/01, נדחתה בקשת פרי מבח"ר לביטול פסק הבורר, והפסק אושר על כל חלקיו.

בהקשר זה ראוי להזכיר הליך קודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת ה"פ 481/95 בבית המשפט המחוזי בנצרת. המבקשים באותו הליך היו כפר דישון אגודה חקלאית שיתופית בע"מ וקדוש נפתלי מושב עובדים להתיישבות החקלאית בע"מ, ואילו המשיבים היו פרי מבח"ר, חב' מבואות חרמון ויבולי גליל. במסגרת הליך זה מונה רואה החשבון אילן קמיל כמומחה מוסכם לצורך מתן חוות דעתו באשר להשקעות ולסכומים ששילמה יבולי גליל בעקבות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים.

נחזור לפסק הבורר של השופט ברנר. בפסק הביניים קבע השופט ברנר, כי פרי מבח"ר חייבת לשלם ליבולי גליל את השקעותיה במושכר עד ליום 31.7.96 בהתאם לחוות דעתו של רואה החשבון אילן קמיל (להלן: "דו"ח קמיל") שמונה, כאמור, במסגרת ההליך שהתנהל בין הצדדים בפני בית המשפט המחוזי בנצרת. בהתייחסו לדו"ח קמיל קבע השופט ברנר, כי הוא מהווה חלק מפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת ולפיכך הוא מחייב את הצדדים מכוח העיקרון של מעשה בית דין.

השופט ברנר המשיך והתייחס להשקעות יבולי גליל בתקופה שמיום 31.7.96 ועד 31.12.99, וחייב את פרי מבח"ר לשלם ליבולי גליל את השקעותיה במושכר, להבדיל מהוצאותיה השוטפות והוצאות בגין רכישת ציוד נייד שלגביהן נדחתה טענת יבולי גליל לפיצוי בגינן. לצורך ההבחנה בין השקעות ברי פיצוי כפי שנקבע בפסק הביניים לבין הוצאות בגין השקעות שאינן ברי פיצוי, מונו רואה החשבון עזרא ערוסי והמהנדס - שמאי אבי סנדובסקי כמומחים מטעם הבורר. חוות דעת המומחים הוגשה לבורר ביום 2.8.10, ובעקבותיה ניתן ביום 13.9.10 פסק משלים, אשר חייב את פרי מבח"ר לשלם ליבולי הגליל סכום של כ-8.5 מיליון ₪. כאמור, פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי.

במסגרת הליכי המימוש טענה יבולי הגליל, כי היא השקיעה סכומים שונים לצורך רכישת ציוד וחומרים שונים, שלגביהם דחה הבורר את טענותיה לפיצוי בגינם, ועתרה לחיוב פרי מבח"ר לרכוש ציוד זה ממנה. לבקשתה צירפה יבולי גליל רשימת ציוד שנערכה על ידי המהנדס סנדובסקי. רשימה זו כונתה על ידי הצדדים ב-עמ/1 והיא עומדת, כפי שיובהר להלן, בבסיס התביעה.

בהחלטה שניתנה במהלך הדיון שהתנהל ביום 9.6.02, דחה השופט קלינג את בקשת יבולי גליל לחייב את פרי מבח"ר לרכוש את הציוד והחומרים שפורטו בעמ/1 וקבע, כי יבולי גליל תהיה רשאית לקחת איתה את החומרים והציוד שפורטו באותה רשימה עם פינוי המושכר ומסירתו לידי פרי מבח"ר. השופט קלינג ביסס את החלטתו, בין היתר, על סמך העובדה כי יבולי גליל רכשה את הציוד והחומרים והכניסה אותם למפעל מתוך ידיעה, כי תקופת השכירות קצובה וכי בתום התקופה אין שום התחייבות של כונס הנכסים, או של גורם אחר, לרכוש אותם ממנה.

ביום 11.6.02 התקיים דיון נוסף בתיק המימוש. בהחלטה מאותו יום נקבע, כי הפתרון הטוב ביותר לצדדים הוא פרעון החוב לידי יבולי גליל שכנגדו תחזור החזקה במפעל לפרי מבח"ר ויבוטלו הליכי הכינוס. מאחר שהתברר באותו דיון, כי על פי טענות יבולי גליל חובה של פרי מבח"ר עומד, לכל היותר, על 11 מיליון ₪, קבע כב' השופט קלינג, כי ניתן להחזיר את החזקה במושכר לידי פרי מבח"ר בטרם בירור גובה החוב הסופי, ובלבד שפרי מבח"ר תפקיד ערבות בנקאית על סך 11 מיליון ₪.

פרי מבח"ר הפקידה ערבות בנקאית כנדרש ובכך נסללה הדרך להחזרת החזקה במושכר לידיה. בהתאם להחלטת השופט קלינג מיום 18.6.02 נקבע, כי החזקה תוחזר לפרי מבח"ר ביום 20.6.02. באותה החלטה נקבע עוד, כי הציוד המפורט בעמ/1 הוא של יבולי גליל, והיא רשאית להוציאו מן המושכר.

ביום 20.6.02, במעמד מסירת המפעל לידיה, הודיעה פרי מבח"ר, כי בכוונתה לרכוש את הציוד המפורט בעמ/1 מיבולי גליל. בעקבות השינוי שחל בעמדתה של פרי מבח"ר, נכרת בין הצדדים הסכם הרכישה שעיקריו הובאו במבוא לפסק דין זה ושעומד במוקד המחלוקת בין הצדדים בהליך זה.

טענות הצדדים